שיפורים בטיפולים האונקולוגיים בעשורים האחרונים הובילו לעלייה משמעותית בשיעור ההישרדות של ילדים עם נוירובלסטומה בסיכון גבוה, אך התופעות המאוחרות של טיפולים אלה טרם תוארו בהיקף רחב.
עוד בעניין דומה
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת The Lancet Child & Adolescent Health ביקש לבחון את השכיחות של תופעות מאוחרות ואת גורמי הסיכון הקשורים לטיפול בילדים ובמבוגרים צעירים ששרדו נוירובלסטומה בסיכון גבוה בעידן הטיפולים המודרניים.
החוקרים ערכו מחקר עוקבה רוחבי רב-מרכזי שכלל שורדי נוירובלסטומה בסיכון גבוה מ-88 מרכזים רפואיים בצפון אמריקה, אוסטרליה וניו זילנד. המשתתפים היו בגיל 5-50 בעת ההצטרפות למחקר, אובחנו לאחר 1 בינואר 2000 ושרדו לפחות חמש שנים מהאבחנה. משתתפים עם הישנות פעילה של המחלה או כימותרפיה ציטוטוקסית בשנתיים האחרונות הוחרגו.
כל המשתתפים עברו בדיקות שמיעה, תפקודי ריאות, אקו לב ובדיקות מעבדה, ונתוני החשיפה לטיפולים נאספו מסקירת תיק רפואי.
בין 5 ביוני 2017 ל-17 בספטמבר 2021 נכללו במחקר 375 משתתפים מתוך 890 זכאים פוטנציאליים. הגיל החציוני באבחנת הנוירובלסטומה היה 2.5 שנים [0.2:15.8], הגיל החציוני בעת ההצטרפות למחקר היה 12 שנים [5:24] וזמן המעקב החציוני מאז האבחנה עמד על תשע שנים [5.1:18.2]. כל המשתתפים קיבלו כימותרפיה, 363 (97%) עברו לפחות השתלת מח עצם אחת ו-231 (64%) קיבלו טיפול נוגד GD2.
נמצא כי 236 מתוך 327 נבדקים (72%) סבלו מירידה שמיעתית בינונית עד חמורה. כשל בגדילה נמצא בקרב 87 מתוך 360 (24%) ותת משקל הוגדר אצל 190 מתוך 373 (51%). בנוסף, תפקודי הריאה הצביעו על מחלת ריאות רסטריקטיבית בינונית עד חמורה בקרב 17 מתוך 207 משתתפים (8%). נמצא כי ככל שחלף זמן רב יותר מאז האבחנה, כך עלתה שכיחות התופעות המאוחרות.
בהשוואה למשתתפים שעברו השתלת מח עצם יחידה, אלה שעברו השתלה כפולה (tandem transplant) היו בעלי סיכון מוגבר לכשל בגדילה (יחס סיכויים 3.4, רווח בר סמך 95% 7.2-1.6, p=0.0016) ולמחלת ריאות רסטריקטיבית (יחס סיכויים 4.5, רווח בר סמך 95% 18.3-1.1, p=0.033).
לעומת זאת, סוג משטר ההכנה להשתלה (carboplatin-etoposide-melphalan לעומת busulfan-melphalan) וכן טיפול אנטי-GD2 לא נמצאו קשורים לסיכון מוגבר לפגיעה בשמיעה, לתת משקל, לכשל בגדילה או למחלת ריאות רסטריקטיבית.
החוקרים סיכמו כי שורדי נוירובלסטומה בסיכון גבוה שטופלו בגישות מודרניות ממשיכים להתמודד עם שכיחות גבוהה של תופעות מאוחרות ובהן פגיעה שמיעתית, כשל בגדילה והפרעות נשימה. ממצאים אלה מדגישים את הצורך במעקב רב-תחומי ארוך טווח ובפיתוח גישות טיפוליות עתידיות שיפחיתו סיבוכים כרוניים, תוך שמירה על שיעורי ההישרדות הגבוהים שהושגו בעשור האחרון.
מקור:
תגובות אחרונות